החלטה בתיק ת"א 1854-07-10

הרקע, הבקשה והטענות

1.         הנתבעת 2 (להלן: "נוימן") שימשה כרכזת גני ילדים במחלקת החינוך בעיריית אשקלון, הנתבעת 1 (להלן: "העירייה").

2.         בתביעת נזקי גוף שהגישה התובעת, סייעת באחד מגני הילדים, הן נגד העירייה והן נגד נוימן, נטען כי נוימן פעלה מאחורי גבה, שיבצה אותה לעבודה כממלאת מקום בגנים אחרים לאחר שעבדה שנים רבות בגן ספציפי, וכל זאת בלא לקיים שיחה עם התובעת, אשר חשה זלזול והשפלה, ואף בלא ליצור קשר עימה ולהתעניין בשלומה ובהרגשתה. התובעת טענה בתביעתה כי מצבה הרפואי החמיר עקב התנהגותה של נוימן והיחס המשפיל לו זכתה ממנה.

3.         נוימן הגישה בקשה להכרזה על חסינות עובד רשות ציבורית לפי סעיף 7ג(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").

סעיף 7ג(א) לפקודת הנזיקין קובע כדלקמן:

"הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א".

4.         בבקשתה טענה נוימן כי ביצעה את תפקידה ללא דופי, לא ביקשה לפגוע באחר, אף לא בתובעת, וכי ביצעה את תפקידה תוך מילוי תפקידה השלטוני כעובדת ציבור אצל העירייה.

            כן טענה נוימן כי באם הקים כל מעשה שעשתה אחריות בנזיקין, לא נעשה הדבר ביודעין ו/או מתוך כוונה לגרום נזק ו/או בשוויון נפש לגרימתו במעשה כאמור.

5.         העירייה ומבטחתה התנגדו לבקשה וטענו כי כתב התביעה מייחס לנוימן מעשים שאינם חוסים תחת החסינות, וכי למרות שהן סבורות כי נוימן פעלה לפי דרישותיה של הגננת בגן ולא פעלה במכוון להזיק לתובעת, הרי אם יכריע בית המשפט לאחר שמיעת ראיות כי נוימן פעלה במכוון על מנת להזיק לתובעת, לא תהיה העירייה אחראית אחריות שילוחית בגין תוצאות מעשים מכוונים אלה, ונוימן אינה זכאית לחסינות בגין מעשים אלה.

6.         אף התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי נוימן עשתה מעשים שלמצער נעשו בשוויון נפש, אם לא בכוונה, וכי חסינותה תישלל עקב כך. עוד טענה כי נוכח אי הסכמת העירייה להענקת חסינות לנוימן, הרי אם יעניק בית המשפט את החסינות, עלולה להיגרם תוצאה לפיה על העירייה לא תחול אחריות שילוחית למעשי נוימן, ואילו נוימן תימצא חסינה עוד לפני בירור המשפט.

דיון והכרעה

7.         בקשה להכרה בחסינות אמורה להיתמך בתצהיר. כך גם התגובה לבקשה [ר' סעיפים 10, 11 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006 (להלן: "התקנות") ].

            נוימן לא צירפה תצהיר לבקשתה והעירייה לא צירפה תצהיר לתגובתה, אך משאף אחת מהן, ואף לא התובעת, לא מחו ולא העירו על כך דבר, לא אתייחס לכך כאל פגם.

8.         בחינת הודעת ההכרה או אי הסכמה להעניק חסינות נעשית באספקלריה של כללי המשפט המנהלי, ולא תוך בדיקה מקיפה של היסודות העובדתיים הנדרשת לצורך הקביעה אם מתקיימים תנאי החסינות, אם לאו. כך נקבע במספר לא מועט של החלטות, למשל ת"א (מחוזי י-ם) 8055/06 (בש"א 3665/06) סילביה דהן נ' מ"י (17.9.07), וזו גם הדעה הרווחת לגבי נושא חסינותו של עובד הרשות הציבורית (ר' תמר קלהורה ומיכל ברדנשטיין "חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) - חסינות עובד ציבור" הפרקליט נא 1, 33-35, 39-40 (תשע"א)] (להלן: "קלהורה וברדנשטיין").

9.         משמוגשת בקשת עובד הרשות הציבורית להכרה בחסינותו, על העירייה לבדוק האם מתקיימים במקרה זה תנאי החסינות.

            הצורך בבדיקה כאמור מתחייב שכן מדובר בהחלטה המתקבלת בשלב הראשוני ביותר של הדיון, ומהווה את ההכרעה הסופית בנושא החסינות [ר' סעיפים 17-19 להחלטה בת"א (שלום ראשל"צ) 1572/07 (בש"א 1792/07) לוי יורם נ' זיילר ורדימוס (24.10.07)]. החלטה זו משמעותית ביותר מבחינת עובד הרשות הציבורית, שאם לא תוענק לו חסינות, יהא עליו להתמודד בכוחות עצמו עם התביעה ועם תוצאותיה האפשריות. מבחינת הניזוק, אין להחלטה דנן משמעות רבה, שכן אם לא יהא עובד הציבור בעל דינו, תבוא העירייה תחתיו.

10.        דא עקא, עיון בתגובת העירייה מגלה כי אין היא מתייחסת באופן כלשהו לבדיקה שנעשתה על ידה לבחינה האם מתקיימים תנאי החסינות במקרה זה, וממילא לא ברור כלל כיצד התקבלה החלטת העירייה שלא להיעתר לבקשת נוימן להכיר בחסינותה. לא רק תצהיר חסר כאן, אלא חסר אזכור כלשהו לבדיקה שנערכה על ידי העירייה, ככל שנערכה.

מכאן, שהעירייה לא אפשרה כלל ביקורת שיפוטית על דרך קבלת ההחלטה.

11.        העדר אזכור בתגובת העירייה לבדיקות שבוצעו על ידה, והעדר אפשרות, עקב האמור לעיל, לברר את דרך קבלת ההחלטה על ידי העירייה, מונעים בירור הכרחי, האם ההחלטה שהתקבלה חורגת או איננה חורגת ממתחם הסבירות והאם עמדו שיקולים זרים ביסודה. בכך יש כדי להביא לקבלת הבקשה, כאשר אין בכך כדי לפגוע בתובעת, אשר תביעתה נותרת בעינה, אלא שבעל דינה עתה היא העירייה ולא נוימן, והעירייה לא תוכל עוד לטעון כי איננה אחראית שילוחית למעשיה של נוימן (ר' סעיפים 7ג(ב) ו-7ב(ב) לפקודת הנזיקין). מטעם זה, אין לקבל את טענת התובעת בתגובתה כאילו עומדת היא למצוא עצמה קרחת מכאן ומכאן, אם תידחה התביעה נגד נוימן כבר עתה.